אלכס סטרניק-תרפיה בצחוק ונונסנס- הסיפור שלי:
הייתי ילד שלא צוחק ולא שמח, שגדל במשפחה שבה היו לא מעט מחלות. הבחירה שלי ללמוד תזונה קלינית היתה בשם הרצון לעזור לבני משפחתי להחלים.
יש לי זיכרונות ילדות שהייתי בורח, מדבר בשפה בלתי ברורה ומדמיין שאני קריין. מי ידע באותם ימים שזה ג’יבריש ושזה יהיה סיפור חיי.
בפעם הראשונה שנתקלתי בשיטת היוגה צחוק היתה בעת שהותי בהודו, כמסייע בהוספיס. רציתי להיות תזונאי בעולם של ארגוני סיוע ברחבי העולם. נתקלתי בספר של ד”ר קטריה ובו תמונה של אנשים מוציאים לשון. הגעתי לפרק אודות חיזוק מערכת החיסון באמצעות היוגה צחוק, משהו בי נדלק.
תרגלתי יוגה צחוק מדי יום יחד עם חבורה של פנסיונרים.
התחלתי להנחות יוגה צחוק בהוספיס ובבית הספר בו התנדבתי, אני והחולים הגוססים.
לאחר כשנה בהודו ובאתיופיה עם אוכלוסיות גוססות חזרתי לארץ וויתרתי על שאיפתי להיות תזונאי בארגוני סיוע.
התחלתי להנחות סדנה בירושלים יחד עם אוטה, בהמלצת ד”ר קתריה. הפקנו את הגעתו של ד”ר קטריה לישראל בסוף 2004. עבדנו מסביב לשעון, ערוץ 1 הגיעו לסקר את שלושת ההכשרות שהוא העביר בהצלחה מרובה.
אם ההיגיון לא עזר לי, בוא ננסה משהו לא הגיוני.” אלכס סטרניק, אל כס הצחוק
הקמתי את מועדון הצחוק הראשון בישראל מול הכנסת, הנחיתי ג’יבריש לקהל הרחב, בפסטיבלים ובכנסי שלום בין יהודים וערבים.
ב-2007 הוכשרתי באימון צחוק אצל ד”ר אנט גודהרט בדנמרק, פסיכולוגית קלינית, מי שהטביעה את המושג ‘fake it till u make it”.
מה שמינף את עבודתי עם הנונסנס לחו”ל היה כנס מנחי יוגה צחוק עולמי בברלין בשנת 2006 בו זכיתי בתחרות איש הג’יבריש לאותה שנה. קהילת היוגה צחוק בגרמניה התחילה להכיר את עבודתי ובהמשך זכיתי להנחות סדנאות וקורסים בגרמניה.
